תכלית האדם

אם נתבונן בעולם נגלה שלכל דבר יש תכלית. אם עשיתי משהו, וזה יכול להיות הדבר הכי שולי וחסר חשיבות בעולם, יש לו תכלית. למשל, אם החלטתי להרים את היד שלי, היתה לי מחשבה שבאה קודם לכן והחלטתי לעשות זאת מסיבה כלשהי. גם אם אני חושב לעצמי שאני עושה זאת סתם כי מתחשק - אז זוהי התכלית "סתם כי מתחשק". כי אם לא היה מתחשק לי, ולא היתה כל סיבה או תכלית אחרת לכך, אז לא הייתי עושה את זה.

מה שעוד אנחנו יכולים לדעת זה שהתכלית נמצאת מחוץ לנו. נגר לא מייצר שולחן כדי שהשולחן יהיה חום. עצם העובדה שהשולחן חום, היא כדי למלא את התכלית שלשמה הוא נוצר מלכתחילה. ואותה תכלית שלשמה הוא נוצר היא מחוץ לשולחן, משום שהשולחן עדיין לא היה קיים כשהיתה התכלית. לכן אנחנו יודעים שהתכלית היא מחוץ לעולם שלנו, כך שלא ניתן לטעון שאני חי כדי ליהנות, כדי לעשות כסף או בשביל כל דבר אחר שנמצא בתוך החיים שלי. אני חי בשביל משהו מחוץ לעולם שלי.

אם אנחנו עושים דברים מתוך שכל והתבוננות, נגלה בדרך אחרת שאילו לא היתה תכלית - לא היה טעם לחיים שלנו. הרי אף אחד לא מאמין שהוא חי "סתם" במקריות. אם באמת היינו חושבים כך, לא היה טעם לחיים שלנו. תחשבו שמישהו היה ממציא סוג של משחק כדורגל חדש בלי כללים - לא צריך להבקיע גולים ולא לרוץ אחרי הכדור. פשוט כל אחד עושה מה שבא לו על המגרש. אין מנצחים ומפסידים, אין תוצאות, אין זמן למשחק, פשוט כלום. מישהו באמת היה נהנה ממשחק כזה? מישהו בכלל היה מנסה לשחק בו? תחשבו שאנחנו מחכים בתחנת אוטובוס ללא כל תכלית. מחכים לשום דבר. מדי פעם עולים על איזה אוטובוס ועושים בו סיבובים, אבל לא מגיעים לשום מקום. כך נראה עולם בלי תכלית. אבל כמובן שאף אחד לא מאמין בזה, חלקנו טועים בפירוש התכלית ורובנו כלל לא חושבים על זה. אבל כולנו יודעים בתוכנו שקיימת תכלית, והיא זו המניעה אותנו להמשיך להתקיים.

כעת כשאנו יודעים שיש תכלית, ניתן גם להבין בצורה חדשה את הוכחת קיום הבורא, הרי לא יתכן שישנה תכלית ואף אחד לא קבע אותה. אם אין בורא, אז הכל אקראי וזה בדיוק הרעיון ההפוך מקיום תכלית. הרי אם יש תכלית אז יש סדר, יש מקום שאליו אנחנו הולכים, לא כל אחד הולך לאן שבא לו בצורה רנדומלית ושרירותית. מישהו ברא את התכלית הזו, ולאחר שכבר הייתה קיימת, ברא אותנו על מנת שנמלא אותה.